על גבולות ורגשות

05-04-2020

אני בוחן את הפיד שלי בלינקדאין בשבועיים שלושה האחרונים ואני מזהה (בזהירות המתבקשת מכך שהפיד שלנו מייצג זווית מסוימת של המציאות ולא את כולה) שלושה מסרים ארגוניים שיוצאים ממנהלים בכירים:

1. המשבר הוא הזדמנות להצמיח משהו חדש ויותר טוב

2. צריך ואפשר לייצר שגרה במצב לא שגרתי

3. כולנו יחד בסיפור הזה ויחד זה יותר קל

המסרים האלה משתנים ונעים על הרצף שבין קלישאות לבין תכניות פעולה קונקרטית.

כשחשבתי על זה נזכרתי בביון.

התאורטיקן אלפרד ביון השתמש במושג work group mentality לתיאור של קבוצה שמסוגלת להכיל את הרגשות השליליים הקיימים בתוכה ולתעל את המשאבים של הקבוצה לטובת המטרה המשותפת. במושג basic assumptionS mentality הוא השתמש לתיאור של קבוצה שבה רגשות כמו חרדה, אשמה ויאוש מפעילות את הקבוצה כך שבמקום להשתמש בכל משאבי הקבוצה לטובת המשימה המרכזית שלה, הקבוצה (באופן לא מדובר ולרב גם לא מודע) משקיעה אנרגיה רבה בהתמודדות עם הרגשות השליליים האלו. ביון וממשיכיו הגדירו חמש התנהגויות (הנחות בסיס) שמאפיינות קבוצות במצב הזה.

ולמה אני מספר לכם על ביון והמחשבות שלו על קבוצות?

כי אנחנו בתקופה משברית. 

חוסר הודאות, החשש והחרדה מועצמים בימים כאלו, ולכן האפשרות של מעבר ממצב של work group mentality למצב של basic assumptionS mentality היא בהחלט סבירה (ובואו – לא מעט ארגונים היו כבר במצב הזה כשעוד חשבנו שקורונה זה שם של בירה).

ולכן חשוב בתקופה הזו ליצור גבולות ברורים עד כמה שניתן.

כן, דווקא עכשיו גבולות.

כי גבולות מפחיתים חרדה ובימים שבהם מיטשטש הגבול בין האישי והארגוני, כשלא ברור איפה מתחיל הבית ואיפה נגמרת העבודה, חשוב לחדד אותם.

זה לא אומר שצריך לנסות להעתיק את הגבולות המוכרים – זה כנראה לא יעבוד.

אבל לא פחות חשוב מזה, צריך ליצור בתוך הגבולות האלו מרחבים לדיאלוג שיתן מקום לגיטימי לרגשות הקשים האלה.

כי כמו שאני כותב פה לא פעם – כשאנחנו לא מדברים על הרגשות שלנו, אנחנו מתנהגים אותם.