חדשנות! לראות את אותה מציאות מזוויות ראיה שונות
25-10-2020
בואו נדבר על חדשנות.
במובנים מסוימים המאה ה 21 מתחילה עכשיו – עם הקורונה.
הכוונה היא ששינויים חברתיים/ כלכליים/ טכנולוגיים ואחרים שהתבשלו על אש קטנה בשוליים, נישאים כעת על גלי הקורונה אל עבר מרכז המיינסטרים.
השינויים האלה, יחד עם משבר הכלכלה העולמי, משנים את מערך האיומים וההזדמנויות שניצבים בפני ארגונים.
מצב כזה של צורך בהתארגנות מחודשת במרחב שבו הארגון פועל, דורש מהארגון להפנות דווקא עכשיו משאבים רבים יותר לטובת חדשנות,
שתאפשר למקסם את הסיכוי של הארגון לשגשג במציאות החדשה.
מחקרים הראו שארגונים שהשקיעו בחדשנות במהלך המשבר הכלכלי של 2008 ולא חיכו לסיומו, נהנו מיתרון על פני ארגונים שלא עשו זאת, במשך מספר שנים אחרי סיום המשבר.
אלא שסקרים שנעשו בקרב executives בארצות הברית מראים שלמעט בתחומי הרפואה, עיקר הפוקוס הניהולי בתקופה זו מוכוון לשמירה על השגרה הקיימת ורק חלק קטן ממנו מופנה לחדשנות הנדרשת בתקופה זו.
אפשר לטעון שאנחנו נמצאים קרוב מדי לפריצת המגיפה וחלק מהארגונים נדרשים לזמן כדי להתארגן.
אפשר.
אבל אני לא קונה את זה.
הנתונים מראים שעוד לפני הקורונה היה קיים פער גדול בין מה שארגונים אומרים על החשיבות של חדשנות אל מול מה שהם עושים בפועל.
חדשנות היא אולי הנקודה בה הפער הזה, בין מה שנאמר לבין מה שקורה בשטח, הוא הגדול ביותר.
סקרים שנערכו על ידי BCG ב 2019 הראו שמעל 90 אחוז מה CEOs אמרו שחדשנות היא אחד משני הדברים החשובים ביותר בארגון שלהם.
ובאותה עת רובם הגדול הודה שהביצועים שלהם בתחום גרועים.
{
בסוגריים נאמר שאחד האינדיקטורים לפער בין מה שארגונים אומרים ומה שהם עושים בקשר לחדשנות הוא יחידות חדשנות בתוך הארגון.
זו תופעה נפוצה בהרבה ארגונים.
במקום לנצל מאה אחוזים מהפוטנציאל הארגוני לחדשנות, מפקידים אותה ביחידה סגורה ומבקשים מכל השאר להמשיך בשגרה.
בואו – זה לא עובד.
יחידות החדשנות האלה מעוררות לא פעם קנאה ולכן הן לא זוכות לשיתוף פעולה וכך הן הופכות לגופים לא רלוונטיים.
סגור סוגריים.
}
למה זה קורה?
למה הפער הזה בין ההבנה המאוד ברורה שיש לכולנו על החשיבות של חדשנות במאה ה 21 ובין המציאות שבה ארגונים משקיעים בה כל כך מעט.
יש לכך מספר הסברים. אני אתרכז היום באחד.
- חדשנות היא היכולת של הארגון להסתכל על
- נכסי הארגון (אלו הקיימים בפועל ואלו הקיימים בפוטנציאל)
- באופן חדש שיאפשר לו למצוא
- דרכים חדשות לייצר ערך ללקוחות.
- (ההגדרה שלי ועל אחריותי)
- נוצר לנו משולש שבקודקודיו:
- נכסי הארגון הקיימים בפועל או בפוטנציאל (ידע מקצועי, ניסיון, תהליכים, כח אדם, טכנולוגיה, נכסים פיסיים, מוניטין, לקוחות, ספקים ועוד)
- אופן הסתכלות חדש
- ערך ללקוחות
כשבוחנים את נכסי הארגון אפשר בקלות להגיע למסקנה שעל הארגון להמשיך לעשות את מה שהוא עושה.
אולם אם בוחנים את הנכסים האלה דרך נקודות מבט חדשות אפשר להרכיב אותם באופן שייצר ערך חדש ללקוחות שהארגון בכלל לא ראה.
או כמו שניסח את זה יפה שרדינגר:
“The task is... not so much to see what no one has yet seen;
but to think what nobody has yet thought,
about that which everybody sees” (Erwin Schrödinger)
השאלה הנשאלת היא איך מייצרים בארגון נקודות מבט חדשות על מה שכולם רואים יום יום.
כדי לענות על השאלה הזו עלינו לענות קודם על השאלה:
של מי המשימה הזו?
על מי מוטלת האחריות לבחון נקודות מבט חדשות על מה שהארגון עושה?
מי אחראי על החדשנות?
ארגונים שרוצים להפוך את החדשנות למרכיב מרכזי בתרבות שלהם, צריכים להפוך את המשימה הזו למשימה של כל עובד ועובדת בארגון.
ארגונים שבאמת ובתמים רוצים להיות חדשנים חייבים
- לשנות את המבנה הארגוני, תהליכי העבודה המרכזיים והקצאת המשאבים כדי שיתמכו במעורבות של כלל העובדים בפיתוח חדשנות
- להדריך את כלל העובדים ולצייד אותם בידע וכלים שיאפשרו להם לבחון את מה שהם עושים מתוך פרספקטיבה חדשה
- לייצר מחוברות גבוהה של העובדים. לגייס את התשוקה והיצירתיות של העובדים לטובת המשימה הזו.
עכשיו אתם מבינים למה רב הארגונים אלופים בלדבר על חדשנות אבל רחוקים מלהצליח לממש אותה?
כדי להפוך ארגון לחדשני נדרשת מהפכה באופן שבו הוא פועל.
זה מפחיד.
זה מסוכן.
כשמדובר בארגון מצליח החשש הזה גדל מאוד – כי הרי לא מחליפים נבחרת מנצחת.
אלא שזירת ההתמודדות של הארגון (=האקוסיסטם) מתשנה בקצב מהיר ומה שהיה טוב ואפילו מצויין לפני שנים אחדות עלול להיות הרסני בעתיד הקרוב.
חדשנות היא לא עוד תכונה ארגונית. היא הדרך היחידה לשגשג בעידן בו אנו חיים.
