מי מגן כל מי...?
14-02-2021
מן המפורסמות הוא שלא כל דבר שההנהלה יודעת היא צריכה ו/או יכולה לחשוף לעובדים.
חלק מהנתונים שההנהלה שומרת לעצמה קשור למגבלות רגולטוריות/ משפטיות – אבל בואו נניח לאלו בצד (הם המיעוט שלא מעיד על הכלל).
ברב המקרים מדובר על החלטה (מודעת יותר או פחות) לסנן את המידע שזורם למטה ממגוון סיבות.
{
בסוגריים נאמר שכבר נתקלתי במקרים שבהם ההסתרה היא מניפולציה שנמצאת על גבול הלגיטימיות (תחליטו אתם באיזה צד של הגבול).
למשל כשה dead line של הפרויקט נדחה ולא מודיעים לעובדים כדי שלא "יורידו את הרגל מהגז".
זו אמנם דוגמא קיצונית ולא מאוד רווחת (אני מקווה) אבל היא לא שונה מהותית מעמדת ה buffer שתיארתי.
זו אתה הגברת – רק שזו לא חוששת להשתין מהמקפצה.
סגור סוגריים.
}
הטענה הרווחת ביותר שאני שומע ממנהלים בכל רמות הניהול היא שאחד התפקידים שלהם הוא להיות buffer.
מה שנקרא לצאת חוצץ.
התפקיד שלהם הוא להגן על העובדים שלהם מפני הרעש והמורכבות שיש בחוץ.
אם הייתי שומע את זה רק ממנהלים זוטרים - ניחא.
העניין הוא שהתפיסה הזו קנתה לה מקום אצל מנהלים בכל הרמות והתפקידים - גם הבכירים ביותר.
ואני שואל את עצמי, מי פה מגן על מי...?
אנחנו חיים בעידן שבו ארגונים פועלים בסביבה רועשת וכאוטית.
השינויים המהירים עשויים לעורר בהנהלת הארגון (כקבוצה או אצל חלק מהמנהלים כבודדים), חרדה וחשש מאיבוד שליטה על מה שקורה.
במצב הזה הגבול שמנהלים מציבים בינם לבין העובדים, לכאורה כדי להגן עליהם, הוא למעשה מנגנון הגנה בתחפושת מפני החרדה הזו.
באמצעות הבידוד של העובדים מהרעש החיצוני, הם יוצרים אשליה של אזור שבו הם מצליחים לשמור על סדר כשבחוץ משתוללת סערה של כאוס.
זה לא מגן על העובדים – זה מגן על המנהלים.
אני הייתי נזהר מהפוזיציה הזו.
זו עמדה שבה המנהל נמצא תמיד בפיצול.
פיצול בין המבט פנימה אל תוך הארגון שהוא מנהל ובין המבט החוצה אל הסביבה שבה הוא פועל.
יתרה מזאת, הפוזיציה הזו לא מאפשרת לו להשתמש במשאבים הרבים שהעובדים שלו שלו יכולים לספק לו בהתמודדות עם חוסר הודאות והמורכבות.
בואו, העובדים הם לא ילדים. לא צריך להגן עליהם.
הם יכולים לשאת את השינויים והמורכבות של העולם האמיתי. לכל אחד מהם יש חיים אישיים, מורכבים יותר או פחות, שבהם הוא מתמודד עם המציאות המודרנית.
אני מציע לכם לייצר מרחבים של שיח פתוח ואותנטי עם העבודים והמנהלים בכל הרמות על הקושי להתנהל במציאות כאוטית.
אתם עשויים להיות מופתעים ולגלות שהעובדים והמנהלים בארגון שלכם הם משענת קנה יציבה בהחלט.
