עבודת אלילים או אלילים בעבודה

11-12-2022

הנס הקטן הוא הילד הראשון שטופל על ידי פרויד וכנראה הילד הראשון בהיסטוריה שעבר "טיפול" פסיכולוגי.

הנס סבל מפוביה מסוסים ולכן לא הסכים לצאת מהבית – פרויד, שהיה חבר של אביו, קשר את הפוביה הזו (איך לא) לתסביך אדיפוס של הנס.

כמו כל ילד טוב, הנס רצה להרוג את אביו ולהתחתן עם אימו, ולכן הוא פיתח חשש מנקמתו של האב.

להנס היה זיכרון מוקדם של אביו משחק איתו בתפקיד סוס ואת הפחד הזה, אליבא דפרויד, הוא התיק מאביו לסוסים

מ.ש.ל.

עם או בלי קשר לפרויד, הנס הצליח לצאת מהבית ובבגרותו אף הפך לזמר אופרה מצליח.

העברת היחס מהדבר עצמו (במקרה של הנס: הפחד מאביו) לדבר שמסמל אותו (במקרה של הנס: הסוסים) נקרא פטיש.

אולי בעקבות סיפורו של הנס הקטן ואולי לא, פרויד פיתח את המושג פטיש בתאוריה שלו.

פרויד כמו פרויד התייחס אל ההקשר המיני של הפטיש למרות שגם עבודת אלילים מהסוג הישם והטוב היא פטיש (במקום להתייחס לאל או האלים, מתפללים לפסל שמייצג אותם).

יש מי שטוענים שגם היחס שלנו לכסף או לחפצים יקרים הוא פטיש.

אולי.

בכל מקרה, אנחנו ניפרד בשלב הזה מהאדון זיגמונד ונפנה לדבר על פטיש בארגונים.

מה לפטיש ולארגונים?

אני יכול לחשוב על כמה איזורים שבהם יש מעבר של היחס מהדבר עצמו (הארגון) אל מה שמסמל אותו.

מה שמוביל לשאלה הבסיסית מהו הארגון עצמו.

תשובה אפשרי לשאלה הזו תהיה קשורה ליעוד של הארגון, לסיבת קיומו.

הרי לא ניתן להבין מה הופך את הארגון למה שהוא מבלי להבין לשם מה הוא קיים.

כולנו מכירים את הרצאה של סיימון סינק על ה WHY – הוא מדבר בדיוק על זה, נכון? התשובה לשאלה WHY היא היעוד של הארגון.

אבל רובנו לא באמת יודעים לענות על השאלה הזו בקשר לארגון שלנו.

בואו נודה על האמת, ההרצאה של סיימון סינק היתה מאוד פופולרית בזמנו אבל בפועל לא עשינו איתה הרבה.

עבור רובנו, מה ש"באמת" מייצג את הארגון הוא המוצרים, הפרויקטים או היעדים שלו – אלו שלמעשה נגזרים מהיעוד.

בדרך כלל הפריזמה דרכה מנוהל ופועל הארגון היא לא דרך היעוד שלו אלא דרך אותם פרויקטים ומוצרים.

גם באותם ארגונים שיש בהם הבנה ומודעות אל ה WHY הארגוני, במציאות (ממש כמו הנס הקטן) אנחנו מעבירים את היחס שלנו מהדבר עצמו אל מה שמייצג אותו, מה WHY של הארגון לפרויקטים והמוצרים שמייצגים אותו.

היצוג הקונקרטי והמוחשי של היעוד הוא כל כך חזק עד שגם כאשר אנחנו מכירים ויודעים אותו, כשהוא עומד בסתירה לצרכים של הפרויקט או של היעד הקרוב שעליו אנחנו עובדים, הנטיה שלנו תהיה להעדיף את השני על פני הראשון.

הזכרתי קודם את המושג עבודת אלילים כדוגמא לפטיש קלסי.

אני חושב שבמובנים מסויימים ההשתעבדות שלנו לכאן ועכשיו, לתוצאות המיידיות, להצלחה מקודתית היא סוג של עבודת אלילים.

תחשבו על זה, רב הזמן, רב העובדים והעובדות בארגון כלל לא מודעים ולא מתייחסים לשאלה למה עליהםן לעשות את מה שהםן מתבקשים.ות לעשות ובכל זאת הם עושים.ות את זה בכל הכח.

זה לא רק זה, סביב על הפעילות הארגונית הזו התפתחה תרבות שלמה של טקסים שמעודדים את ההתנהלות הזו.

קחו למשל את המנהג שקיים בעיקר בתעשית ההייטק לחלק אופציות או מניות.

ההיגיון מאחורי הנוהג הזה הוא להפוך את העובדים והעובדות לסוג של שותפים בהצלחה (וגם באי ההצלחה) של הארגון.

אבל גם מאחוריו עומדת ההנחה שההצלחה קשורה למצב המניה, כלומר לביצועים העסקיים של החברה (בתנאי שיש קשר בין מצב המניה לביצועים עסקיים).

אני יודע שחלק מכםן יגיד שזהו היעוד האמיתי של ארגון עיסקי - שורת רווח/ הכנסות/ שווי מניה.

אני מסכים שעל זה הארגון נמדד על ידי השוק – מפני שלשוק אין דרך למדוד ארגונים על הגשמת היעוד שלהם. השוק צריך להשוות תפוחים לתפוחים ובדיוק בשביל זה הומצא הכסף.

העניין הוא שאם כל הארגונים הם תפוחים, איזו סיבה תחבר אותי דווקא לתפוח הזה?

אני לא רואה דרך להפסיק לראות את הארגון דרך הפריזמה של הכאן ועכשיו, דרך מדדים, מוצרים וכיו"ב

אלו אלילי התקופה וקשה יהיה להיפרד מהם.

אבל זה לא אומר שצריך לוותר על הדיאלוג הפנימי בסוגיית היעוד.

{

בסוגריים נאמר שהיעוד של הארגון הוא לא החזון וחשוב לא להתבלבל בין השניים.

החזון הארגוני הוא התשובה לשאלה מה הארגון רוצה להגשים בעתיד – היעוד של הארגון הוא התשובה לשאלה לשם מה הארגון קיים.

קביעת חזון (אמיתי – לא כזה שכותבים פעם אחת ושוכחים להרבה שנים) היא פעולה חשובה מבחינה אופרטיבית – היא אמורה להנחות את הארגון בטווח הקצר והבינוני (בטווח הארוך החזון עשוי ואולי אף ראוי שישתנה).

סגור סוגריים.

}

אני חושב שיצירת מרחב ארגוני שיעסוק בשאלת ה WHY, מעבר לזה שהוא יכול לתרום ל HOW, יכול לאפשר נתיבים נוספים של מחוברות לארגון.

הוא פותח ומרחיב את התפיסה העצמית של הארגון למשהו שהוא גדול יותר מאשר פרויקט כזה או מוצר אחר.

יותר מזה, דיאלוג כזה יכול ליצור שכבה נוספת, עמוקה יותר, אם תרצו רוחנית יותר בקשר של הארגון עם עצמו.

כן, בדרך לשם צריך לשחרר את הציניות והפסימיות ואולי גם את הפחד שדיון כזה מעורר, וצריך למצוא אנרגיות מתאימות כדי שדיאלוג כזה יהיה פורה – האמת, רק בשביל זה שווה לצאת לתהליך...