על גמישות פוליטית

22-09-2019

הפוסט היום בהשפעת הבחירות והפלונטר הפוליטי שישראל נקלעה אליו.

אני בטוח שאם הייתי שואל אתכם עד כמה מנהלים צריכים ללמוד מהפוליטיקאים להתנהל הייתם עונים שמה פתאום וחס וחלילה ואין מצב...

אוקי.

אני אומר שבואו נישאר רגע עם ראש פתוח.

לפני הבחירות המפלגות הכריזו על התנאים שלהם ליום שאחרי. עם מי ישבו או יותר נכן עם מי לא ישבו יחד בקואליציה. עכשיו אם הם ינסו לקיים את כל התנאים האלה זה לא יתכנס למינימום של 61 לצד זה או אחר.

אבל בסוף בסוף תהיה קואליציה ותקום ממשלה.

למה? כי פוליטיקה היא אומנות האפשר.

לפוליטיקאים מקצועיים יש גמישות של נערת גומי.

ואני לא אומר את זה בזלזול. 

באמת שלא. 

זו העבודה שלהם וככה מתנהלים בה. העבודה שלהם היא להשפיע, לייצר אימפקט וללא גמישות הם לא יוכלו להיות רלוונטיים. מי שהיו נאמנים לאידיאולוגיה שלהם ללא פשרות היו פוליטיקאים גרועים ובסופו של דבר לא הצליחו להשפיע באופן משמעותי.

אתם יודעים מה יגיע עכשיו?

נכון.

סיפור.

ישיבת הנהלה של יחידת פיתוח.

דיון על מחסור במשאבי בדיקות תוכנה.

שני מנהלי מחלקות מתווכחים על השאלה האם זה נכון לתת לצוות של מתכנתים לבדוק את העבודה שלהם או שהבדיקות חייבות להעשות על ידי בודקים מקצועיים.

האחד טען שלא נותנים לחתול לשמור על השמנת ולכן לא נכון לאפשר למתכנתים לבדוק את איכות העבודה שלהם.

השני טען מנגד שזו תפיסה מיושנת ומי שכותב תוכנה ראוי שיהיה מסוגל לבדוק אותה כי הוא אחראי לאיכות של המוצר שיוצא תחת ידיו.

אני לא מתכוון להביע את עמדתי בנושא הקונקרטי שדובר. אני כן רוצה להתייחס לדינמיקה בחדר.

הדיון החל בניסיון להתמודד עם אתגר של שמיכת משאבים קצרה – לא משהו שכל מנהל מתחיל לא פוגש פעמיים בשבוע.

אבל מה שקרה זה שכדי לתת תוקף חזק יותר לעמדות שלהם וכדי לבטל את ההצעות האחרות, המנהלים השתמשו בטיעונים שאני קורא להם אידיאולוגיים.

טיעונים אידיאולוגיים הם טיעונים שלכאורה התוקף שלהם חורג ממסגרת הדיון הספציפי והם מעוגנים באמת גדולה יותר. בתפיסת עולם.

למשל: לא נותנים לחתול לשמור על השמנת.

בכלל – אם אתן שומעים משפטים שמתחילים ב: "זה ידוע ש...", "לא יעלה על הדעת..." אתם יכולים להניח שברגע זה הדיון קיבל טוויסט אידיאולוגי. וכשזה קורה הדרך לפתרון נעשית קשה ומורכבת. כי עכשיו הדיון הוא כבר לא על בעיה נקודתית, עכשיו הדיון הוא עקרוני.

וכשזהו אופי הדיון, הרבה יותר קשה לנו להתפשר – זה הרי עניין עקרוני. וכך יוצא שסוגיה טקטית שנכון היה לפתור באמצעות ניהול משאבים יצירתי ומאוד נקודתי הפכה לדילמה ברמה של התפיסה הניהולית. 

מכיוון שסוגיות טקטיות הן לחם יומו של מנהל, לא בטוח שנכון להשתמש בטיעונים האידיאוליגיים כל כך מהר.

זה לא שאני מתנגד לעקרונות או לערכים ולתפיסת עולם, אני טוען שלא צריך להכניס אותם לכל דילמה ניהולית יום יומית.

לפעמים common sense ורצון כנה לפתור את הבעיה הם כל מה שצריך...