מותר האדם מן הבהמה - הרכילות
14-11-2021
אחת השאלות המרכזיות שמעסיקות את המנהלים והמנהלות שאני פוגש במסגרת העבודה שלי, היא היכן ואיך להעביר את הגבול בין הרצון לתת חופש למערכת להתנהל באופן עצמאי ובין הצורך לתחזק מנגנוני ניהול והיררכיה.
באופן כזה או אחר, זו נקודה שמעסיקה כמעט על מנהל.ת שאני מכיר.
אני רוצה לנסות להתייחס לשאלה הזו היום דרך ארוע שהתרחש לפני הרבה מאוד שנים.
ואם לדייק – 70,000 שנים.
המהפכה הלשונית.
המהפכה הלשונית שכאמור, התרחשה לפני כ 70000 שנים, איפשרה להומו ספיאנס להפוך מעוד מין של בעל חיים שנמצא במרכז שרשרת המזון למין שעומד בראש השרשרת ושולט ללא עוררין בכדור הארץ.
אחת התאוריות שמסבירות את המהפכה הלשונית היא תאורית הרכילות.
על פי התאוריה הזו, בני אדם פיתחו יכולת לשונית לרכל.
כן, לרכל...
רכילות מאפשרת לי לדעת דברים על מכרים ומכרות שלי מבלי שראיתי אותם בעצמי.
מסתבר שהיכולת הזו איפשרה לאבות אבותינו להתארגן בקבוצות גדולות יותר משאר בעלי החיים (ומיני בני אדם אחרים) וכן ליצור שיתופי פעולה בתוך הקבוצה ברמה גבוהה מכל מין אחר.
בפרפרזה על הפסוק מקהלת, אפשר לומר שמותר האדם מן הבהמה... הרכילות...
מנגנון נוסף שהתפתח עם המהפכה הלשונית הוא היכולת של בני האדם לדבר על דברים שלא קיימים במציאות (מה שיובל נח הררי קורא לו בספר על קיצור תולדות האנושות – מיתוסים).
בני האדם הפכו למין ששולט בטבע בזכות הלכידות שלהם בקבוצות גדולות והיכולת שלהם לדמיין דברים שלא קיימים במציאות ולתכנן יחד איך יוציאו אותם לפועל.
נדלג 70000 שנים קדימה, חזרה לימינו ולארגונים שאנחנו עובדים בהם.
אם תשאלו מנכ"לים ומנכ"ליות מה הם מבקשים.ות עבור הארגון שלהםן, התשובה תהיה כנראה משהו שנמצא סביב שני האלמנטים שהזכרתי:
- לכידות – החיבור הישיר בין חברי הארגון לבין עצמם ללא תיווך של ההנהלה
- חדשנות - היכולת לדמיין, לתכנן ולהוציא לפועל דברים שלא קיימים במציאות
העניין הוא שלא תמיד זה עובד, נכון?
לא מעט ארגונים ומנהלים.ות מתמודדים.ות עם האתגר של איך לגרום לארגון שלהםן להיות יותר מלוכד ו/ או חדשני.
זה די מעניין שמה שאמור להיות החוזקה המרכזית שלנו כמין, לא עובד כל כך טוב כשאנחנו נכנסים לארגון.
טוב, לפחות אותי זה מעניין.
יכול להיות שחלק מההסבר הזה קשור לגודל האופטימלי של "להקת" בני אדם.
למרות היכולת לרכל, בני האדם תפקדו בקבוצות בגדלים מוגבלים.
מסתבר שעד גודל מסוים, קבוצת בני אדם היתה מסוגלת לתפקד יחד היטב ומרגע שהקבוצה חצתה את אותו גודל היא התפצלה לתתי קבוצות.
{
בסוגריים נאמר שאולי יש קשר למספר דאנבר.
רובין דאנבר הוא אנרפולוג בריטי שחקר ומצא שאדם אחד מוגבל לקשרים חברתיים יציבים עם כ 150 א.נשים.
הגודל הזה, לטענתו, קשור לגודל של קליפת המח החדשה.
למרות שתאורטית המגבלה הזו ברמת האדם הבודד לא חוסמת את גודל הארגון, יכול להיות שהיא כן מייצרת חסם עליון לגודל של רשת חברתית אפקטיבית למטרות מסוימות.
סגור סוגריים.
}
המהפכה החקלאית שהתרחשה לפני 10000-12000 שנה הובילה להתארגנויות חברתיות הרבה יותר גדולות.
על מנת לבסס וליצב קבוצות אנושיות כל כך גדולות התפתחו מנגנוני ניהול והיררכיה שמאז רק הולכים ונהיים מורכבים יותר ויותר.
יכול להיות שאפשר לגזור מזה את המסקנה שמבחינה אבולציונית אנחנו יצורים שמסוגלים לפעול באופן יחסית עצמאי ללא מנגנוני ניהול בקבוצות של עשרות בודדות (אולי 100-120 א.נשים).
התנהלות בקבוצות גדולות יותר היא לא טיבעית עבורנו ולכן דורשת ניהול חיצוני.
יתכן שההיסטוריה הרחוקה של אבותינו הרחקים, נותנת לנו רמז לכיוון אפשרי לשאלה מתחילת דבריי: היכן ואיך להעביר את הגבול בין הרצון לתת חופש למערכת להתנהל באופן עצמאי ובין הצורך לתחזק מנגנוני ניהול והיררכיה.
אפשר שניתן לסמוך על יחידות עצמאיות בגדלים של עד עשרות א.נשים שיפעלו יחדמתוך לכידות וידעו לדמיין
ולהוציא לפועל את הרעיונות שלהםן.
מעבר לגודל הזה - לא יהיה מנוס בניהול ובקרה חיצוניים.
